פסק-דין בתיק ע"א 307/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים) מיום 11.12.2011 בפש"ר 8527-08-11, במסגרתו דחה בית המשפט את בקשת המערער למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.             המערער, ישראל בלום (להלן: המערער) הגיש ביום 4.8.2011 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזת פשיטת רגל במשרדי כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב (להלן: הכנ"ר). בבקשתו הצהיר המערער על חובות בסך של כ-3,800,000 ש"ח ל-45 נושים. כמו כן הצהיר המערער כי נפתחו כנגדו 38 תיקי הוצאה לפועל אשר מתנהלים במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, וכי נקבע לו במסגרת תיק האיחוד תשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח, אשר אין ביכולתו לעמוד בו. בתצהיר שצורף לבקשה הצהיר המערער כי בשנת 2005 נשלל רישיון עורך הדין שלו לצמיתות, כאשר בשנים הסמוכות למועד זה הצטברו כנגדו תלונות של לקוחותיו לשעבר שהגישו נגדו תביעות אזרחיות בגין רשלנות מקצועית. כתוצאה מכך, נטען בבקשה, התדרדר מצבו הכלכלי עד הגעתו לחדלות פירעון. המערער הדגיש בתצהירו כי התביעות שהתנהלו כנגדו היו בעלות אופי של רשלנות אך לא אופי של רשלנות הגובלת בזדון או אופי פלילי.

2.             ביום 5.10.2011 הגיש הכנ"ר הודעה לבית המשפט, במסגרתה ציין כי בטרם גיבש עמדתו התקבל במשרדי הכנ"ר מכתב פניה מהמשיבים 3-2, המשמשים כונסי נכסים בתיק האיחוד בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה (להלן: כונסי הנכסים), ממנו עולה כי המערער לא עדכן את כונסי הנכסים על הגשת הבקשה למתן צו כינוס. כמו כן צויין כי כונסי הנכסים סבורים שהמערער מנצל לרעה את תיק האיחוד בהוצאה לפועל, תוך ניסיונות רבים לדחיית מימוש נכסיו והם מבקשים להצטרף כמשיבים בתיק פשיטת הרגל של המערער. לפיכך, עתר הכנ"ר לקבוע מועד לדיון בבקשת המערער, אליו יוזמנו גם כונסי הנכסים.

3.             ביום 14.12.2011 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בו נכחו המערער, כונסי הנכסים והכנ"ר. כמו כן נכחו בדיון חלק מנושיו של המערער. במהלך הדיון הביעו כונסי הנכסים וחלק מהנושים את התנגדותם ליתן למערער צו כינוס וזאת בשל חוסר תום ליבו ביצירת החובות ובשל התנהלותו הרשלנית כלפיהם. עמדת הכנ"ר בדיון בבית המשפט המחוזי הייתה כי על פני הדברים מרבית החובות נוצרו בשל מעשי מרמה ומשכך הם אינם בני הפטר, דבר שיש בו כדי להשפיע על הכרעתו של בית המשפט בשאלת מתן צו הכינוס.

4.             בתום הדיון ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט ש' מנהיים), במסגרתו נדחתה בקשת המערער למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל.

                    בית המשפט קבע כי חלק לא מבוטל מהחובות, בסך מאות אלפי שקלים, מקורם בהתנהלות שלא כדין של המערער בכספי לקוחות, וכי "הערפל רובץ לפתחו של המערער שמרבה בדברים אך ממעט באינפורמציה קונקרטית ומוכחת" בנוגע לחובותיו. נקבע כי המערער מבקש באמצעות הליך פשיטת הרגל לזכות במה שאינו זוכה בהליכי ההוצאה לפועל וכי ממילא עיקרה המכריע של הנשייה כבר מתנהל בתיק האיחוד ומה שאינו מתנהל בתיק האיחוד כנראה טרם הבשיל להליכי הוצאה לפועל. עוד נקבע כי המערער מבקש לממן את התשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל מכספי דמי שכירות מנכסיו, שהוא כלל אינו רשאי לקבלם והם מיועדים ממילא לטובת נושיו בתיק האיחוד. כמו כן נקבע כי ציפייתו של המערער שחובות פסוקים וחלוטים יקטנו בעקבות בדיקת נאמן בהליך פשיטת רגל אינה ציפייה ריאלית, כאשר ספק אם ניתן במסגרת פשיטת רגל לפתוח פסקי דין חלוטים.

                    בית המשפט קבע כי גורלה של הבקשה מוכרע בשים לב לעובדה שחלק לא מבוטל מהחובות "נוצר בנסיבות שאין קושי לקבוע שהן נסיבות של חוסר תום לב קשה", ומקורם בהפרת חובותיו של המערער כעורך דין כלפי ציבור לקוחותיו והתרשלותו בטיפול בהם. נקבע כי המערער פעל בחוסר תום לב כשלא הקפיד על הפרדה בין חשבונותיו האישיים לבין חשבונות הפיקדונות של לקוחותיו, וכתוצאה מכך הוטלו עיקולים על חשבונות הפיקדונות בגין חובותיו האישיים לצדדים שלישיים. נקבע כי מבחינה מהותית מדובר בחוסר תום לב, גם אם ניתן להתווכח אם התקיימו יסודות עבירה משמעתית של שליחת יד בכספי הלקוחות. בנקודה זו ציין בית המשפט כי המערער הציג במסגרת בקשתו רק חלק מהמקרים בהם הורשע בדין משמעתי כאשר "חזקה שמה שלא הוצג לא מועיל לעניינו של המבקש [המערער]". עוד נקבע כי ריבוי חריג של אירועי רשלנות מקצועית הופך בסופו של דבר "מעניין של כמות לעניין של איכות, והתנהלות רשלנית בעשרות מקרים היא כבר בגדר חוסר תום לב בפני עצמה". בשורה התחתונה, נקבע, המערער אינו עומד בתנאי לפיו החובות נוצרו בתום לב, שהוא תנאי מוקדם לצורך קבלת ההגנות שמעניק הליך פשיטת הרגל. לפיכך נקבע כי "אין צורך לעכב את המשך ההליכים בתיק האיחוד ולהוציא כספי ציבור בכלל (על ידי הטלת מטלות על הכנ"ר) או את כספי כלל הנושים (על ידי מינוי בעל תפקיד שיעסוק בכך) בבדיקות ארוכות שבסופו של דבר אנו יודעים מראש את התוצאה גם אם לא את כל הפרטים".

טענות המערער

5.             לטענת המערער, בית המשפט שגה בקובעו שהמערער ייוותר בהליכי הוצאה לפועל ולא יוכל להתחיל בהליכי פשיטת רגל. נטען כי קביעה זו מתעלמת "מזכותו הטבעית של כל אדם לסיים במועד כלשהו את מסכת ייסוריו בכל הנוגע לחובותיו". נטען כי בית המשפט שגה בקובעו שקיימת זהות בין התיקים שנפתחו למערער בהוצאה לפועל לבין התיקים שלגביהם התנהלו הליכים משמעתיים כנגד המערער. בנקודה זו נטען כי רשימת התיקים שצורפה לבקשת המערער כלל אינה כוללת תיקים שלגביהם התנהלו כנגדו הליכים משמעתיים ולכן בית המשפט טעה טעות בסיסית והרת גורל אשר שומטת את הקרקע מתחת להליך פשיטת הרגל. עוד נטען כי בית המשפט טעה בקובעו שאינטרס הנושים נשמר במסגרת תיק האיחוד וכי מה שלא נמצא בתיק האיחוד כנראה עוד לא הבשיל לנשייה ממשית, כאשר כבר במועד הערעור התווספו למצבת הנשייה שני נושים נוספים - המשיבים 5-4 - שאוחזים בפסק דין כנגד המערער בסך של 800,000 ש"ח. עוד נטען כי בית המשפט דחה את בקשת המערער מבלי שאיפשר לו להשמיע טענותיו כראוי, מטעמים שאינם ענייניים, תוך חוסר סבלנות וסובלנות כלפי המערער. לבסוף נטען כי בית המשפט התעלם ממטרתו של הליך פשיטת הרגל, שנועד לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, ושגה בית המשפט בקובעו כי לא ניתן בהליך שכזה לפתוח ולבדוק מחדש פסקי דין חלוטים כאשר סמכות ייחודית זו קיימת רק בהליך פשיטת רגל ואינה קיימת בהליכי הוצאה לפועל.

טענות כונסי הנכסים (המשיבים 3-2)

6.             המשיבה 2, כונסת הנכסים בתיק האיחוד - עו"ד תמר סוטיל - טוענת כי דינו של הערעור להידחות. נטען כי ידיו של המערער אינן נקיות והתנהלותו לאורך כל השנים - החל מהסתבכותו בחובות, המשך בהתנהלותו מול נושיו בתיק האיחוד במסגרת ההוצאה לפועל וכלה בהגשת בקשת הליך פשיטת הרגל - מעידה על חוסר תום לב רבתי. ראשית, נטען כי מרבית החובות של המערער מקורם בפעילות חסרת תום לב של המערער ששלח יד לכספי לקוחותיו עת שימש עורך דינם ולפיכך אין מקום לאפשר לו להיכנס להליך פשיטת רגל. שנית, נטען כי מדובר בחובות כבדים וישנים שהמערער נמנע מלפרוע במשך שנים רבות, כאשר המערער פועל במשך כל השנים להתחמק מחובותיו ונוקט בכל הליך אפשרי במסגרת ההוצאה לפועל על מנת "לטרפד" מינוי של כונס נכסים לצורך מימוש זכויותיו בשני נכסי מקרקעין (דירה שאינה דירת מגוריו וחנות). כמו כן, נטען כי חוסר תום ליבו של המערער מתבטא בכך שהמשיך לגבות כל העת דמי שכירות משני נכסי המקרקעין, תוך התעלמות מהחלטות רשם ההוצאה לפועל. נטען כי התנהלותו חסרת תום הלב של המערער המשיכה גם לאחר הגשת בקשת הכינוס ופשיטת הרגל, כשלא טרח לצרף את כונסי הנכסים בהליכי ההוצאה לפועל כמשיבים בבקשתו. לבסוף נטען כי המעבר מהליכי הוצאה לפועל להליכי פשיטת רגל לא יועיל לנושים ויגרום אך ורק לעיכוב ולסחבת מיותרים.

7.             המשיב 3, כונס הנכסים בתיק האיחוד - עו"ד יחזקאל סיבק - מציין כי הוא מונה ככונס נכסים בתיק האיחוד על מנת לממש את זכויותיו של החייב בנכס מקרקעין וכי אין לו עמדה ישירה בהליך זה בשאלה אם ליתן או לא ליתן צו כינוס ופשיטת רגל. יחד עם זאת מביע עו"ד סיבק חשש מסירבול ההליכים ומעיכוב נוסף במימוש נכסיו של המערער, ולפיכך מבקש להורות כי הליכי המימוש שהחלו במסגרת תיק האיחוד לא יעוכבו בכל מקרה, בין אם יצעד המערער במסלול פשיטת הרגל ובין אם לאו, וזאת לאור העובדה שהליכי הכינוס במסגרת תיק האיחוד נמצאים בשלב מתקדם (הוצאו חוות דעת שמאיות לגבי הזכויות, נבחנו מתווים למימוש הנכסים, התקיימה הידברות עם שותפתו של המערער בזכויות ונגבו כספים משכירויות). כמו כן, מציין כונס הנכסים כי התנהלותו של המערער בהליכי ההוצאה לפועל התאפיינה בחוסר שיתוף פעולה והיא מעוררת אי נוחות.

טענות המשיבים 5-4

8.             המשיבים 5-4 ביקשו להצטרף כמשיבים בערעור ובקשתם התקבלה על ידי השופט י' עמית ביום 2.5.2012. המשיבים 5-4 הינם לקוחותיו לשעבר של המערער, אשר הגישו ביום 11.3.2008 תביעת רשלנות בסך 955,845 ש"ח כנגד המערער בבית משפט השלום בנתניה, במסגרתה נטען כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מהתרשלותו של המערער כלפיהם כעורך דינם. ביום 29.4.2012 ניתן בתביעה זו פסק דין בהסכמת המערער על סך 800,000 ש"ח וביום 10.5.2012 פתחו המשיבים תיק הוצאה לפועל על בסיס פסק הדין. המשיבים 5-4 טוענים במסגרת הערעור שלפנינו כי ראוי שעניינו של המערער יתנהל במסגרת הליכי פשיטת רגל. לטענת המשיבים 5-4, ככל שימשיכו הליכי ההוצאה לפועל, כונסי הנכסים יממשו את נכסיו הקיימים של המערער לטובת הנושים בתיק האיחוד ואילו המשיבים 5-4 לא יוכלו להיפרע מכספי המימוש מכיוון שתיק ההוצאה לפועל שפתחו הינו מאוחר לתיק האיחוד. נטען כי מצב זה ייצור חוסר שוויון בין הנושים והעדפה של חלק מהנושים על פני אחרים.

טענות כונס הנכסים הרשמי

9.             הכנ"ר סבור שיש מקום לקבל את הערעור. נטען כי יש להסיט את מרכז הכובד בבחינת תום ליבו של החייב משלב הכניסה להליך פשיטת הרגל לשלב הסופי של ההליך במסגרתו נדונה סוגיית ההפטר, וככלל, לא למנוע מלכתחילה כניסתם של חייבים בשערי הליך פשיטת הרגל. ראשית, משאין מחלוקת שאדם פלוני הינו חדל פירעון, נטען שראוי שנכסיו יחולקו באופן שוויוני בין נושיו בהתאם לסדרי הקדימות הקבועים בחוק. שנית, בשלב הבקשה למתן צו כינוס לא מצוי לפני בית המשפט, הכנ"ר והנושים, מלוא המידע בנוגע לחובותיו של החייב, נסיבות ואופן היווצרותם ומצבת נכסיו. הליך החקירה באשר לכל אלו מתאפשר באופן מיטבי כאשר החייב נמצא תחת צו כינוס. הכנ"ר מבהיר בסיכומיו כי אין בעמדה זו משום התעלמות מסוגיית תום לבו של המערער או היעדרו, אלא שזו תתברר בשלב סיום ההליך ולא בשלב תחילת ההליך. כך למשל יבוא הדבר לידי ביטוי במשך הליך פשיטת הרגל, בסך הכספים שיהיה על החייב להעמיד לטובת נושיו לשם קבלת הפטר, באפשרות כי ההפטר יסוייג באשר לחובות שנוצרו במרמה וכיוצא בזה. לאור האמור סבור הכנ"ר שיש מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן צו כינוס וקביעת גובה התשלום החודשי.

דיון והכרעה